מידע זה יוצר את האפשרות שמדענים יוכלו יום אחד לפתח טיפולים באכילת יתר

אתם בדיאטה, אבל ניחוח הפופקורן בלובי של הקולנוע מעורר בכם חשק לכאורה שאי אפשר לעמוד בפניו. תוך שניות אתם מזמינים אמבט של פופקורן ואוכלים מיד.

אימפולסיביות, או תגובה מבלי לחשוב על השלכותיה של פעולה, נקשרה לכמות מזון מוגזמת, אכילה מוגזמת, עלייה במשקל והשמנה, יחד עם מספר הפרעות פסיכיאטריות, כולל התמכרות לסמים והימורים מוגזמים.

צוות חוקרים שכולל חבר סגל באוניברסיטת ג'ורג'יה זיהה כעת מעגל ספציפי במוח המשנה את אימפולסיביות המזון, ויוצר את האפשרות שמדענים יוכלו יום אחד לפתח טיפולים כדי להתמודד עם אכילת יתר.

ממצאי הצוות פורסמו לאחרונה בכתב העת Nature Communications.

"במוחנו יש פיזיולוגיה בסיסית המסדירה את היכולת שלנו להגיד לא (אכילה אימפולסיבית)", אמרה אמילי נובל, פרופסור במכללת UGA למדעי המשפחה והצרכנות, ששימשה ככותבת ראשית בעיתון. "במודלים ניסיוניים ניתן להפעיל את המעגלים האלה ולקבל תגובה התנהגותית ספציפית."

באמצעות מודל של עכברוש, החוקרים התמקדו בקבוצת משנה של תאי מוח המייצרים סוג של משדר בהיפותלמוס המכונה הורמון מרכזי מלנין (MCH).

אף שמחקרים קודמים הראו כי העלאת רמות ה-MCH במוח יכולה להגדיל את צריכת המזון, מחקר זה הוא הראשון שהראה כי MCH ממלא גם תפקיד בהתנהגות אימפולסיבית, אמרה פרופ' נובל.

"מצאנו שכאשר אנו מפעילים את התאים במוח המייצרים MCH, בעלי החיים הופכים לאימפולסיביים יותר בהתנהגותם סביב אוכל", כך הוסיפה.

כדי לבדוק בדיקת אימפולסיביות, אילצו החוקרים חולדות ללחוץ על ידית כדי לקבל גלולה "טעימה, עתירת שומן, עתירת סוכר", אמרה פרופ' נובל. עם זאת, העכברוש נאלץ להמתין 20 שניות בין לחיצות המנוף. אם העכברוש לחץ על הידית מוקדם מדי, היה עליו להמתין 20 שניות נוספות.

לאחר מכן, החוקרים השתמשו בטכניקות מתקדמות להפעלת מסלול עצבי MCH ספציפי מההיפותלמוס להיפוקמפוס, חלק מהמוח המעורב בלמידה ותפקוד הזיכרון.

התוצאות הצביעו על כך שה-MCH לא משפיע על כמה שבעלי החיים אהבו את האוכל או על כמה קשה הם היו מוכנים לעבוד למענו. במקום זאת, המעגל פעל על ידי השליטה המעכבת של בעלי החיים, או על יכולתם למנוע מעצמם לנסות להשיג את האוכל. "הפעלת מסלול ספציפי זה של נוירוני MCH הגבירה את ההתנהגות האימפולסיבית מבלי שהשפיעה על אכילה נורמלית לצורך קלורי או מוטיבציה לצרוך אוכל טעים," הוסיפה פרופ' נובל. "ההבנה שהמעגל הזה, שמשפיע באופן סלקטיבי על אימפולסיביות של מזון, קיים פותחת את הדלת לאפשרות שיום אחד נוכל לפתח טיפולים לאכילת יתר המסייעים לאנשים לדבוק בדיאטה מבלי להפחית את התיאבון הרגיל או להפוך מאכלים טעימים לפחות טעימים."